מרבה לבכות

ארבע חלופות מתחלקות באופן שווה בין ארבעה לחמישה תאים. בכל אורך יש נציג ממשפחת היללה ונציג ממשפחת היפחה. האורך קובע את הסיומת, והאות השנייה או השלישית מזהה את משפחת הקול. כך נשמרת הבחנה בין שתי משפחות צליל.

יללה נתפסת בדרך כלל כקול בכי ממושך או כתלונה קולנית, ואילו יפחה היא בכי מקוטע המלווה בנשימות. ההבחנה אינה מוחלטת בכל משפט. רמז קולי או תיאורי עשוי להעדיף משפחה אחת לפני בדיקת ההצלבות. גם הסיומת מספקת רמז על התכונה.

בודקים את תחילת הרצף: לאחר היו״ד מופיעה אות שונה בכל מועמדת. הצלבה באחד משני התאים הראשונים מכריעה במהירות. אם אין אות חוצה, בוחנים האם הרמז מדגיש קול ממושך או בכי מקוטע ונושם. הפתיחה קודמת להעדפה סגנונית בין המילים.

הצורות בנות חמש האותיות נשמעות כתיאור תכונה או נטייה קבועה יותר. הן מתאימות למי שמרבה להשמיע סוג מסוים של בכי. מספר התאים מפריד אותן מן השמות הקצרים, וההקשר מאשר שהרמז אכן מתאר אופי חוזר. הצורה הארוכה מדגישה נטייה חוזרת יותר.

הניסוח עצמו אינו מציין שם עצם מפורש, אך כל תשובות מאגר Resolver מופיעות בזכר. בתשבץ יש לבדוק את המשפט או את הכותרת הסמוכה. אין להטות את המילה עצמאית, משום שהפתרון חייב להישאר בדיוק בצורה הרשומה. המין הדקדוקי מאומת רק לאחר פתרון הרצף.