נתנו פקודה

פקודה יכולה להיות הוראה רשמית, ציווי ישיר או הנחיה שניתנה במסגרת סמכות. הורו היא החלופה הרחבה ביותר ויכולה להתאים גם להדרכה; פקדו נושאת גוון רשמי או ארגוני; ציוו מדגישה דרישה מחייבת. בתשבץ הגבולות ביניהן מצטמצמים, אך הנושא המשתמע מן הרמז עשוי להעדיף אחת. כולן מתאימות לגוף רבים ולזמן עבר. דרגת המחויבות משתנה לפי היחסים שבין נותן ההוראה למקבל.

שלוש המילים ממלאות ארבעה תאים, ולכן האורך מאשר את הקבוצה אך אינו מכריע בתוכה. היתרון הוא שכל אחת מתחילה באות אחרת: הא, פה או צדי. אות חוצה בתא הראשון פותרת כמעט את כל ההתלבטות. אם האות הראשונה חסרה, גם האות השנייה שונה בין הצורות ומספקת בדיקה מהירה ללא השלמת כל הרצף. הבדלי השורש נותרים ברורים אף שהנטייה הדקדוקית זהה.

כדאי לבחון מי נתן את הפקודה. מפקדים או בעלי תפקיד עשויים לפקוד, סמכות מחייבת יכולה לצוות, ומורה או גורם מקצועי עשויים להורות. עם זאת, עורכי תשבצים משתמשים לעיתים בהגדרה כללית ואינם מקפידים על הגוון. לכן הסמנטיקה מציעה כיוון, אך ההצלבה קובעת את הכתיב שנכנס בפועל. הגישה הזאת מאזנת בין דיוק לשוני לפתרון מעשי ומהיר. במיוחד בלוחות צפופים.